1. חוק תגמול לוחמים על הוצאות טיפול בכלביהם הלוחמים

לא ייתכן שלוחם שיצא לקרב עם כלב – יישאר לבד גם במערכה שאחרי.

השבוע התקיים דיון בוועדת החוץ והביטחון בהצעת החוק שלי, שמבקשת להסדיר החזר הוצאות רפואיות ללוחמים שלקחו הביתה כלב שנפצע איתם בפעילות מבצעית.

שמענו בדיון עדויות מצמררות: סיפורים על כלבים שהצילו לוחמים תחת אש, ועל הכלב "לוק" של הלוחם בר. לדיון הגיעה גם לוחמת, חיילת בודדה, שמטפלת לבדה בכלב שנפצע איתה בקרב. זה לא סביר. זה לא מוסרי. זה לא יכול להימשך.

אף לוחם לא יפקיר את הכלב שלו. ואם המדינה משתמשת בכלבים כחלק מהמערך הלוחם – היא גם צריכה לשאת בעלויות.

החוק נוגע להחזר על טיפולים רפואיים בלבד, אך מדובר בצעד ראשון של הכרת תודה וצדק כלפי הלוחמים שלנו.

אני מודה לעמותת "ההולכים בראש", למפקדי יחידת עוקץ וללוחמי עוקץ שליוו אותי בגיבוש החוק – וגם לאחי הגדול, שלחם אף הוא בעוקץ והיווה עבורי השראה אישית.

ביום חמישי הקרוב צפויה הצבעה נוספת בוועדה. אני מתכוון להילחם עד שהחוק הזה יאושר ויהפוך למציאות.

צפו בדברים שאמרתי בוועדה:

2. סגירת עמותות תומכות טרור – למה זה לא קורה?
האמת? זה לא יאומן.

במדינת ישראל פועלות עמותות שאוספות כספים מישראלים ומעבירות אותם לארגון הטרור חמאס – והמערכת לא סוגרת אותן. למה? "התהליך לוקח זמן", "צריך לברר", "אין כלי חוקי" – אלה התשובות ששמענו בוועדה שדנה בנושא.

בדיון שאלתי את גורמי המקצוע שאלה פשוטה: נניח שמחר מגיע מידע שעמותה מסוימת מעבירה כסף ליחיא סינוואר – האם אפשר לעצור אותה ל־30 יום ולברר? התשובה: אין סמכות. אין כלי.

אז הצעתי ליו"ר הוועדה, ח"כ צביקה פוגל, שנחוקק את הכלי הזה. בדיוק כמו שהמשטרה יכולה לסגור מועדון בעייתי ל־30 יום – כך גם עמותה שתומכת בטרור צריכה להיסגר זמנית עד לברור.

כי מה קורה בינתיים? הכסף זורם. והציבור – לא מבין למה לא עושים כלום.

"לפחות תהיה לשר סמכות. שהציבור יוכל לשאול – למה אתה לא סוגר את העמותה הזאת?"

בינתיים באירופה – עוצרים. בישראל – מתמהמהים. הגיע הזמן להפוך את המצב.

 3. אמבולנסים ייסעו בנתיבי תחבורה ציבורית – עבר בקריאה ראשונה
השבוע הצעת החוק שלי לתיקון פקודת התעבורה עברה בקריאה ראשונה – ועכשיו היא בדרך לוועדה להכנה לקריאה שנייה ושלישית.

החוק בא לתקן אבסורד: נכון להיום, אמבולנסים שאינם מוגדרים כ"נסיעת חירום" – נאלצים לעמוד בפקקים. גם כשהם מפעילים סירנה. גם כשהם חוזרים לכוננות. גם כשנוסעת בהם קשישה עם סחרחורת – כי זה "לא דחוף".

שמענו על מקרים של נהגים שקיבלו דו"חות של 2,500 ש"ח רק כי העזו לנסוע בנתיב תחבורה ציבורית בדרך להציל חיים – והדו"ח לא בוטל, כי החזרה מהאירוע כבר לא נחשבת "חירום".

אבל מה עם הכוננות הבאה? מה עם המקרה הבא שיתפוס את הצוות בפקק?
גם לחזור לכוננות – זה להציל חיים.

וכל זה קורה כשבפועל – נתיבי התחבורה הציבורית ריקים. ריקים.
אז למה נהג מונית ריק נוסע חופשי – אבל אמבולנס עם מטופל לא?

זו לא רק פריבילגיה. זו שליחות. גם נהג אמבולנס וגם נהג מונית מעניקים שירות לציבור – אז למה אחד עדיף על השני?

כל אחד צריך לחשוב על אמא שלו או על סבתא שלו שממתינה לאמבולנס – ונתקעת שלוש שעות בפקק. לזה אנחנו באים לשים סוף.

אני מודה לחברי הכנסת שתמכו – ונמשיך לדחוף את החוק הזה קדימה בוועדה, עד שיהפוך למציאות.

 4. החמרת ענישה על משבש תדרים – צעד ראשון במלחמה בענף הגניבות
גניבות הרכבים הן לא סתם תופעה – זו מכת מדינה. ענף כלכלי לכל דבר, שמגלגל כ־3 מיליארד ש"ח בשנה, ומזין את הכלכלה של הרשות הפלסטינית.

השבוע התקיים דיון בהצעת החוק שלי להחמרת הענישה על שימוש במשבש תדרים וכלי פריצה אלקטרוניים – ציוד שהפך לחלק בלתי נפרד מתעשיית הגניבה.
בדיון אמרתי בצורה ברורה: "אין שום סיבה לאדם נורמטיבי להסתובב עם משבש תדרים ברכב – אלא אם הוא בא לפרוץ או להפריע לכוחות הביטחון."

היום, עבריין שנתפס עם ציוד פריצה – אי אפשר להאשים אותו. אין עבירה. ההצעה שלי משנה את זה. תאפשר סוף סוף להגיש כתבי אישום ולשבור את הכלים של התעשייה הזאת.

אבל זה רק הצעד הראשון. אני פועל להעביר את חוק הקיזוז – שיקזז ממס הכנסה של הרשות הפלסטינית את הנזק הישיר של גניבות רכוש.
היום – 98% מהרכבים הגנובים עוברים לרשות. מעל 90% נגנבים מיהודים.
רכב לא נגנב במשולש. לא נגנב באום אל־פחם. זה ברור לכולם. זו תעשייה כלכלית, לאומית, שמופנית נגד הציבור היהודי.

"ברגע שהמדינה תקזז את הנזק – הרשות תפסיק את הגניבות. זה פשוט עניין של רווח והפסד."

במקביל, אני מקדם גם פתרונות טכנולוגיים שיקשו על הגנבים – כי הגיע הזמן לעבור מהתגוננות להתקפה.

השבוע – סימנו עוד וי קטן. בקרוב – מהלכים גדולים הרבה יותר.